פסק-דין בתיק ע"א 2085/04

1.       ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופט צ' כספי) בת"א 40362/99, מיום 16.2.04, אשר דחה את תביעת המערערת לפיצוי בגין נזק גוף שנגרם לה לטענתה בתאונת דרכים.

2.       הרקע

(א)    המערערת, ילידת שנת 1948, היתה מעורבת בתאונת דרכים ביום 5.9.95.

(ב)    המערערת טענה כי נגרמו לה נזקי גוף המתבטאים בפגיעה בחוליות הצוואר ובכאבים שם, המקרינים לכתף וליד הימניים. כמו כן קיימים קשיים תקופתיים בתנועות האצבעות בצד ימין.

(ג)      המומחה הרפואי, ד"ר קריס, קבע כי פגיעות אלו מעניקות למערערת נכות בשיעור של 10%. הוא הוסיף וקבע כי שיעור הנכות  הנובע מן התאונה הינו 5%.

(ד)    המשיבות לא חלקו על קיומה של התאונה, אולם חלקו על קביעתו האחרונה של המומחה, בטענה כי אין לייחס פגיעה זו לתאונה.

3.       פסק דינו של בית משפט קמא

בית המשפט ציין כי גירסתה של המערערת מעלה קשיים וספקות. היא לא פנתה לבית חולים או לרופא לאחר התאונה. תעודה רפואית שניתנה ע"י ד"ר שומן, המעידה על בדיקת המערערת יום לאחר התאונה, נמסרה רק שנה לאחר מכן, בחודש ספטמבר 1996. אין בתיעוד רפואי שהוגש לבית המשפט, המתייחס לתלונות מאוחרות יותר, אזכור לתאונת הדרכים שארעה למערערת, למעט מסמך מיום 23.10.00. בית המשפט אף לא נתן אמון בנתונים שהציגה המערערת בעדותה באשר להכנסתה ולהכנסת העסק המשותפת לה ולבעלה, וקבע כי נתונים אלה בלתי סבירים בעליל. בית המשפט הוסיף וקבע כי התביעה כולה מבוססת על עדות יחידה, הטעונה סיוע. בהעדר אמון בעדותה, גם סיוע - אילו היה - לא היה מועיל.

בשל טעמים אלה קבע בית המשפט כי דין התביעה להדחות.

                    בצד האמור הוסיף בית המשפט וקבע בזו הלשון:

             "...עשוי הוא שלתובעת זכות לפיצוי בגין נזק 'לא ממוני' קרי, 'כאב וסבל' שאינם באים לידי ביטוי באחוזי נכות בגין החבלה שנחבלה בתאונה אולם מדובר בסכומים זניחים שאפשרות פסיקתם לטובתה 'מקוזזים' על ידי בפסיקת ההוצאות" (עמ' 7 לפסק הדין) .

                    התביעה נדחתה אפוא והמערערת חוייבה בתשלום הוצאות המשיבה 1 וכן שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח.

4.       הערעור

                    המערערת חולקת על ממצאי בית המשפט קמא ועל מסקנותיו. לטענתה, פנתה למשיבה 1 מיד לאחר התאונה ואף קיבלה פיצוי בגין נזקי רכוש. לטעמה, יש לקבל את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט באשר לשיעור הנכות שנגרם לה בגין התאונה. היא מוסיפה כי העדר החומר מתיקו של ד"ר שומן נבע ממעבר לארכיון ממוחשב ובשל כך שהרופא עזב את קופת החולים. לדבריה סבלה סבל רב, ואף הוכיחה נזקים והפסדים, ולכן היא זכאית לפיצוי.

5.       טענות המשיבות בערעור

                    המשיבות מציינות כי דין הערעור להדחות מטעמיו של בית משפט קמא, ומדגישות כי לא נגרם למערערת נזק, לרבות הפסד שכר. באשר לקביעתו של בית המשפט המתייחסת לזכאות בגין כאב וסבל, טוענות המשיבות כי בכך טעה בית המשפט שכן לא הוכחה כל פציעה כתוצאה מהתאונה.

6.       דיון והכרעה

                    שקלנו את טיעוני הצדדים. הכרעת בית המשפט מבוססת כל כולה על קביעות עובדתיות והערכת מהימנות, כאשר אלו מבוססות כדבעי על התשתית הראייתית שהונחה לפניו על ידי הצדדים. אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות מעין אלו; מה גם שמונחת בבסיסן תשתית מוצקה.

                    בנושא אחד מצאנו כי נדרש תיקון בפסק הדין. בית המשפט מצא כי המערערת זכאית לפיצוי בגין כאב וסבל, אך ראה לעשות "קיזוז רעיוני" עם הוצאות המשפט, מבלי שציין מפורשות מהו הסכום שאותו הוא מקזז.

                    צדק בית המשפט בקביעתו כי המערערת זכאית לפיצוי בגין כאב וסבל, גם אם לא נקבעה לה נכות עקב התאונה: ר' תקנה 2 (ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976.

                  בנסיבות העניין היה מקום לפסוק את שיעורו ולהעמידו על סך של 10,000 ש"ח.

7.       סוף דבר

      בהיבט זה הערעור מתקבל. פסק הדין מבוטל. המשיבות ישלמו למערערת סכום של 10,000 ש"ח. לא יהיה צו להוצאות בערכאה קמא.

      בערכאתנו, נוכח הקבלה החלקית של הערעור, ישלמו המשיבות למערערת את אגרת הערעור ושכר-טרחת עו"ד בסכום של 4,000 ש"ח.

ניתן היום י"ח באלול, תשס"ה (22 בספטמבר 2005) בהעדר הצדדים.